השאלה שאתם בטוח שואלים את הילד הבררן, וממש לא כדאי

דמיינו את הסיטואציה…

הילד הבררן שלכם מסכים לטעום משהו חדש.

ולאו דווקא משהו מאיים או מגעיל, אלא משהו שאתם באמת חושבים שיהיה לו טעים ושהוא לא מפחיד מדי ולא נועז מדי.

יכול להיות שהוא נכנע לשידולים שלכם,
אולי הבטחתם לו קינוח, שני קינוחים, נסיעה לדיסנילנד
אולי רמזתם לו בעדינות או בנחישות שאין מצב שהוא אומר לא עכשיו ומסרב לטעום
אולי התחננתם, נשבעתם שזה בסדר לירוק אם זה לא יבוא לו טוב, שאתם רוצים שרק יטעם ואתם נשבעים שזהו

לא משנה איך הגענו לרגע המכונן הזה…
אבל הנה הוא טועם עכשיו
ואתם עוקבים אחריו בדריכות

ותנו לי לנחש מה השאלה הראשונה שאתם שואלים…

נו??? טעים?!

ברוב המקרים תקבלו תשובות שנעות בין "איכס" ל"טעים אבל אני לא רעבה עכשיו"
וזהו.

הילדה שלכם סימנה וי, ובאותה הזדמנות גם איקס.
עשיתי מה שביקשתם, טעמתי בשבילכם, ועכשיו באמא שלכם, שחררו. לא בא לי.
נקודה. סוף.

למה השאלה הזאת עובדת נגדכם

זאת בדיוק הסיבה שאני ממש ממליצה לא לשאול את השאלה הזו, שאלה שהתשובה עליה היא כן (נדירררר) או במרבית המקרים לא לא לא.

זה ברור שאם הילד יענה שזה טעים, מייד תציעו לו עוד ועוד, ולכן ילדים זהירים ימנעו בכלל את האופציה הזו ויגידו ישר לא טעים, איכס, בעעעעעע.
ויחסמו את האופציה.

אז מה לשאול במקום?

חפשו שאלות פתוחות שטיפה מעוררות את המחשבה ולא סוגרות את הסיטואציה.
למשל:

איזה טעם יש לזה?
זה דומה למשהו שכבר טעמת?
זה הטעם שחשבת שיהיה לזה?

כשאנחנו שואלים שאלות מסתקרנות ופתוחות סביר להניח שהילד יהיה יותר באווירה של שיתוף פעולה.

ויש מצב שבזכות השאלות האלה גם תזכו להצצה אמיתית למה עובר בראש של הילד שלכם, ותבינו קצת יותר מה הקושי שלו.

גלית שרף זיתוני 🍅❤️