תשעה שלבים של בררנות באוכל, באיזה שלב אתם?
זוכרים את הפעם הראשונה שהוא טעם בטטה, עשה פרצופים מוזרים ופתח את הפה שוב?
זוכרים את המרקים שהייתם טוחנים לה עם הודו, פטרוזיליה, סלרי, דלעת וקישוא?
את הטחינה מעורבבת עם עגבנייה מרוסקת שהוא היה מחסל?
כשהילדים שלי היו בשלבי הטעימות, הכל היה סבבה. הייתי בטוחה שזה יישאר ככה לתמיד, ושפיצחתי את השיטה שבזכותה הילדים שלי תמיד יאכלו מעולה ומהמם.
גם אתם?
ואז מגיע הגיל הזה, שהם כבר גדולים מספיק ואתם מתחילים לבשל סירים בריאים וטעימים לכל המשפחה.
אתם מורידים מתכונים, קונים מצרכים, קולפים, קוצצים, מערבבים, מתבלים, מטגנים, מבשלים, מאדים…
ומגלים שהצלחת שלהם נשארת מלאה + בונוס, שומעים את המשפט: איכססססססס לא בא לי!
ואז אתם מתחילים לעבור בין השלבים האלה (לא בהכרח בסדר הזה 🙂):
תשעת השלבים
- ממשיכים לנסות: אולי הם בכל זאת יאכלו או יטעמו? (נגמר בצלחות יאללה לפח, או יאללה לפה שלכם)
- מגלים שהסיר שכל כך השקעתם בו, כבר התקלקל בלי שנגעו בו (ושוב יאללה לפח)
- מתחילים להכין מאכלים שהם כן אוכלים (שניצל, פסטה בלי כלום ואורז לבן)
- מצמצמים את כמות המאכלים שאתם מכינים להם כי הם לא נוגעים בהמון דברים
- לא מבשלים אוכל בריא, מזין, לא קוצצים, מקלפים, מבשלים, מתבלים, כי אין למי
- מתמחים בהכנת שניצל בלי כלום, פסטה בלי כלום, לחם בלי כלום
- מכניסים הביתה דברים שאולי לא ממש רציתם להכניס (קטשופ/קורנפלקס/מעדנים כתחליף לארוחה) העיקר שיאכלו משהו
- חוששים ופוחדים: אולי הם לא אוכלים טוב מספיק, לא מקבלים מספיק ויטמינים, פוחדים לצאת איתם למסעדה כי הצלחת תישאר מלאה, פוחדים ללכת לארוחות משפחתיות כי תוקעים בכם מבטים של “למה הילד לא אוכל כלום”
- מתעסקים בזה המון (הומאופתית/דיאטנית/מעקב/תוספי מזון/כתבות) או מתעלמים/מתייאשים לגמרי
באיזה שלב אתם נמצאים?
גלית שרף זיתוני 🍅❤️