מה עומד מאחורי העקשנות של הילד הבררן שלך?

יש משהו שאני רואה שוב ושוב אצל ילדים בררנים, וזה הרבה יותר עמוק והרבה פחות מדובר.

זה לא בגלל ש"הוא לא אוהב ירקות"

זה גם לא בגלל ש"יש לו בעיה עם מרקמים"

ובטח שלא בגלל ש"הוא ממש לא אוהב את הבישולים שלי".

הרבה פעמים זה פשוט פחד.

פחד מהלא מוכר

פחד שהוא יכניס לפה משהו שיגעיל אותו, שיידבק, שיהיה חמוץ, שישפריץ (תחשבו למשל על איך נראית עגבניית שרי, ומה קורה לנו בפה כשלועסים אותה).

ולצד הפחדים האלה, יש עוד סוגים של פחד

פחד מלהיכשל,

פחד להרגיש שכולם כולם אוכלים את הצהוב של הביצה, ורק אני "לא הצלחתי",

ועוד פחד עמוק כזה… הפחד לאכזב אותך.

(הרי אמא כל כך רוצה שאני אוכל מלפפון, ואבא אומר שזה שטויות לטעום עגבנייה, הכי קל… הנה תראה את אח שלך הקטן…)

ואז קורה משהו שנראה קטן אבל הוא מאוד משמעותי:

ילד שמפחד לא ירצה לנסות.

ילד שמפחד יתחיל להמציא תירוצים ולהימנע.

אני לא רעב

לא בא לי

אני אוכל עגבנייה כשאהיה בן 7… או 12…

והוויכוח, או ההתמודדות, מתחילה לאבד את הפואנטה שלה.

כי במקום לעזור לילד להתגבר על הפחד…

אתם מוצאים את עצמכם בוויכוחים מתישים על עוד ביס ועל כן קינוח או לא קינוח.

וכמובן שזה לא עובד לאורך זמן ולא נוגע בשורש והילדים עצבניים ומעצבנים ואתם לא מבינים למה הם לא אוכלים.

למה הם כאלה עקשניים, למה עושים לכם דווקא, ומה כבר ביקשתם?…

ופה מגיעה הנקודה המפתיעה

כדי לעזור לילד להיות פחות בררן… לפעמים בכלל לא צריך להתחיל מאוכל

לפעמים הדרך להגביר לילד את "מד המסוגלות" עוברת דרך משימות שאין להן שום קשר לצלחת. אלא רק עוזרות לו להבין שהוא מסוגל.

🔥 מסוגל להרכיב משהו קטן בבית עם מברג

🔥 מסוגל להכין חביתה לבד

🔥 מצליח לזכור את מספר הטלפון של סבתא ולהתקשר אליה…

הקסם הקטן שקורה מבפנים

כשילד מצליח בדברים כאלה, קורה קסם קטן מבפנים: הוא מרגיש "אני יכול". ופתאום… הרבה פחות מפחיד לנסות גם דברים אחרים. כן, כולל אוכל.

זו אחת הדרכים הכי יפות ורגועות לבנות לילד ביטחון, בלי לחץ, בלי שכנוע, ובלי "טוב, רק תטעם בשביל אמא".

אם גם אצלכם מה שתקוע זה תחושת ה"אני יכול" – זה בדיוק המקום להתחיל.

גלית שרף זיתוני 🍅❤️