אני עושה הכל נכון, אז למה הילד שלי עדיין בררן?

אחד הרגשות שאני מרגישה הכי חזק מהורים

שמתחילים את התהליכים של המסע בקופסה,

הוא תסכול.

"אני עושה הכל נכון, אז למה הוא לא אוכל?" שאלה אותי פעם אמא של עידו, בן 5, עם המון המון תסכול.

התחושה הזו של התסכול של הורים שבאמת חוקרים,

וקוראים

וקונים

ולומדים

ומיישמים

ומנסים…

חוזרת שוב ושוב.

"גלית, אני נשבעת לך. אין דבר שלא ניסיתי איתה.
החל מטעויות שאפילו לא נעים לי לספר לך,

דרך חשיפה בדיוק כמו שצריך

ועד ללשחרר ולחכות בסבלנות.

היא כבר בת 9. זה מטורף שהיא עדיין לא נוגעת באף ירק,

והפרי היחיד שאוכלת זה תפוח. ורק עם דבש."

סיפרה לי אמא של עלמה.

הצירוף הזה, של "לעשות הכל בסדר… אבל כלום לא עובד".

זו תחושה שאני נתקלת בה המון,

וגרמה לי ממש לנסות להבין מה זה בדיוק,

אז במשך כמה שבועות כתבתי לעצמי במחברת בזמן השיחות

נקודות שעלו, ואת התשובות שקיבלתי.

והכנתי לכם צ'ק ליסט, שמבוסס על שיחות עומק עם הורים לילדים בררנים.

זורמים איתי רגע?

תענו על השאלות (אפשר גם בלב :-)).

אני בטוחה שהן יעזרו לכם להסתכל יותר בבהירות

על היחסים שלכם עם הבררנ.ית שלכם.

אז מה זה בדיוק "עשיתי הכל נכון"?

הנה התשובות שקיבלתי:

• אני לא עושה מאוכל אישיו
• אני לא מכריחה לאכול
• אין אצלנו מסכים בזמן הארוחה
• יש ארוחות משפחתיות, יושבים ואוכלים יחד
• לא משחדים אצלנו עם ממתקים או עם קינוח
• אני מגישה את האוכל למרכז השולחן
• הילד שלי עוזר במטבח, זה אפילו כיף לו אבל הוא לא טועם

האמת?

כל הדברים האלה הם סופר חשובים.

הם הבסיס שעליו בונים אכילה מגוונת ובריאה,

אז למה זה לא עבד להורים של עידו, לאמא של עלמה ולעוד כל כך הרבה הורים אחרים,

ואולי גם לכם זה לא עבד?

קרשים במדורה, בלי הניצוץ

כי אצל המון ילדים בררנים

כל ההרגלים המעולים האלה הם כמו קרשים במדורה,

עדיין לא הציתו את הניצוץ שידליק אותה.

או כמו אדמה שזיבלנו ועדרנו והשקנו אבל עוד לא זרענו ושתלנו.

השתיל הזה, או הניצוץ הזה זה הילד שלכם.

כדי שהוא יאכל, יטעם, יעז, יתנסה, הוא צריך בסופו של דבר

להתמודד עם עצמו.

עם החסמים שלו

עם הפחדים שלו

עם הרתיעה ממרקמים שלא נעימים לו

או אפילו עם הצורך שלו בשליטה

ואם לא תעזרו לילד שלכם לפתור את הדברים האלה,

אתם עלולים להיתקע בלופ, לפעמים הלופ הזה נמשך שנים.

ומה שקורה אחר כך

ויותר מזה.

לאט לאט, או מהר מהר, גם הדברים שאתם כן עושים נכון,

(הצ'ק ליסט שלנו?) מתפוגגים בזה אחר זה ונעלמים,

ואני מבינה אתכם לגמרי.

הם נעלמים ומתפיידים כי אתם כבר מתוסכלים, ומאוכזבים וכועסים…

ומכאן הדרך ממש קצרה לצעוד אחורה.

"ממילא הוא לא אוכל ולא טועם, אז יאללה שיחזור למסכים,"

"למה אני מבשלת כל כך הרבה אם הסירים פשוט נזרקים לפח"

"שוב לשאול מאה פעמים מה הוא רוצה לארוחת ערב? שיאכל קורנפלקס מראש"

כדאי לזכור

שילד בררן מתמודד עם קושי, לפעמים זה קושי פיזי

לפעמים קושי רגשי

לפעמים הרגלים של התנהגות שהתעצמו דווקא מולכם.

ילד בררן הוא לרוב ילד שצריך עזרה.

החדשות הטובות הן שאפשר לשנות את זה, אפשר לטפל ולעזור לילדים שלכם, צעד צעד.

ואם אתם רוצים להבין באיזה שלב אתם נמצאים, כתבתי על זה כאן: תשעה שלבים של בררנות באוכל

גלית שרף זיתוני 🍅❤️