אכילה בררנית ומעגל הצמצום: אתם מגדלים ילד שולחן או ילד גינה?

מעגל הצמצום של האכילה קורה כשהילדים שלנו פתאום (ולרוב גם ללא שום סיבה הגיונית) מפסיקים לאכול משהו, ואחריו עוד אחד ועוד אחד.

אתם יכולים להגיש להם ספגטי בולונז (שהם אוכלים ברציפות מגיל 3) ויום אחד בהיר, ללא שום סיבה תקבלו תגובת איכס, לא בא לי, אני לא אוכלת את זה.

אם תחפשו כאן הגיון – "אבל למה? מה לא בסדר? הנה אני אוכלת וזה ממש יאמי", "אתה ממש אוהב את זה, לא שיניתי כלום במתכון" – סביר שלא תמצאו שום הגיון.

איך מתחיל מעגל הצמצום

מה שקורה בדרך כלל זה שננסה להגיש את אותו ספגטי בולונז למחרת שוב (אולי אפילו להקפיא ולשלוף אותו עוד כמה ימים 🙂), הילדים יתעקשו שהם לא אוכלים את זה, הילדים פשוט "ננעלים" על ההחלטה החדשה. ואז נזרוק את כל מה שנשאר בסיר לפח, ונגיע למסקנה שאין מה להכין יותר ספגטי בולונז, חבל על המאמץ ופשוט נפסיק להכין אותו.

כך בדיוק מתחיל מעגל הצמצום. כשאנחנו מיישרים קו עם הילדים, מחפשים את הדרך הכי קלה ונטולת מאבקים (שניצל כל יום…).

הדרך הזו מובילה לא רק לילד מצומצם בבחירות אלא גם לצמצום באפשרויות לבחור מהן על השולחן.

אז מה עושים?

הטיפ הזה מתייחס לא למה שצמצמו כבר, אלא יעזור לכם למנוע את הדבר הבא.

כשהילד פתאום מכריז על משהו שהוא אוהב כאיכס ואני לא רוצה את זה יותר, התגובה הראשונית שלכם ממש חשובה. תתייחסו לזה כאל אירוע נקודתי. תוסיפו לכם בראש את המילה "עכשיו".

השפה של הילדים יכולה להיות בוטה ומעצבנת, אבל אל תיפלו לשם. תתייחסו אל הסיטואציה כאילו הילד אמר לכם "לא בא לי לאכול ספגטי בולונז עכשיו", ותפתרו אותה בצורה חיובית או עניינית.

גם לנו כמבוגרים לפעמים לא בא על אוכל מסוים עכשיו. וזה בסדר.

דבר ראשון – אל תכנסו לוויכוח הגיוני עם הילדים, כי לא בטוח שיש כאן החלטה הגיונית. הם לא רוצים את הספגטי בולונז עכשיו (ולא ממש חשוב מה הסיבה). הפתרון הוא למצוא משהו אחר (פשוט) כתחליף. אל תצאו מגדרכם ותתחילו להפשיר שניצלים, תנו אופציה קלה אפשרית.

התייחסות עניינית כזאת, במקום מסע של שכנועים, תרגיע מיידית את המתח.

שימו לב, שהתעקשות שלנו רק יוצרת יותר התנגדות מצידם, וסיטואציה שהייתה יכולה להסתיים כחוסר חשק נקודתי למאכל מסוים ומ"לא בא לי לאכול את זה עכשיו" תופחת ומתנפחת למאבק כוחות שבו בסופו של דבר תמיד הילדים ינצחו, כי בתכלס זו החלטה שלהם.

כשאנחנו מגיעים למקום של מלחמה, הסיטואציה כבר לא נקודתית, ומתקבעת בזיכרון, והופכת את הצמצום לעובדה בשטח.

אכילה בררנית: יש כאן משהו עמוק יותר

הכל התחיל כששמעתי פודקאסט מרתק, "Hidden Brain",

שרואיינה בו פרופסור אליסון גופניק,

שנשאלה על הספר "הגנן והנגר" שהוציאה לפני כמה שנים, ומדבר על שתי גישות לחינוך ילדים,

גישת הנגר מול גישת הגנן.

אליסון גופניק היא פרופסורית לפסיכולוגיה ופרופסורית נלווית לפילוסופיה באוניברסיטת קליפורניה בברקלי, וחוקרת כבר עשרות שנים איך ילדים לומדים. הספר, The Gardener and the Carpenter, יצא ב-2016, והפרק ששמעתי נקרא "Kinder-Gardening".

מה זה להיות הורה נגר?

להורה נגר יש בראש את הדמות שהוא רוצה שהילד שלו יגדל להיות, תמונה ממש ברורה.

גופניק משווה את ההורה הזה לנגר, שמתחיל לעבוד על "פרוייקט", נניח שולחן.

לנגר יש כבר לפני שהוא מתחיל לייצר תוכנית בראש,

הוא יודע לאן השולחן מיועד, מה גובה הרגליים שלו, באיזה צבע הוא יהיה ומאיזה חומר והגימור, אם הוא יהיה מחוספס או מט.

בגישה הזאת אתם כהורים יודעים מה אתם רוצים להשיג,

אתם מאוד מכווני מטרה, ויודעים איך הילד שלכם צריך להיות.

ואולי בתוך תוככם אתם חושבים שאם תקראו את הספרים הנכונים, תגידו לו את המילים הנכונות,

תשלחו אותו למוסדות חינוך הנכונים, החוגים הנכונים

הוא יגדל להיות מה שאתם מכוונים אליו, וזאת הגישה של הנגרים.

והגישה השנייה, גישת הגננים

הגישה השנייה היא גישת הגננים, שהיא בעיניי יותר מדויקת, וגורסת שאתם לא יכולים לשלוט בכל דבר.

על פי המחקר של גופניק יש כל כך הרבה דברים שאתם כהורים לא יכולים לצפות, ממש כמו לגדל גינה.

אתם יכולים לשתול 3 שיחים אחד ליד השני

האחד יהיה פורח ויפה ומלא בפירות,

מהשני לא יצמח כלום,

והשלישי יצמח פירות רק פעם בכמה שנים…

יש המון גורמים שאין לנו שליטה עליהם, לא משנה מה נעשה אין לנו שליטה מלאה,

אבל יש לנו שליטה חלקית.

והרעיון הוא שאם ההורה הגנן יטפח את הגינה שלו,

יגן עליה ממזיקים, ישקה אותה בזמן,

בכך הוא מצמצם את חוסר הוודאות ואת הדברים הבלתי ידועים, מתוך הבנה וידיעה שהם תמיד יהיו.

התפקיד שלנו כהורים אינו לייצר ילד מסוג מסוים. התפקיד שלנו הוא לספק מרחב מוגן של אהבה, ביטחון ויציבות, שבו ילדים מסוגים רבים ובלתי צפויים יוכלו לפרוח. התפקיד שלנו אינו לעצב את מוחם של ילדינו, אלא לאפשר למוחות האלה לחקור את כל האפשרויות שהעולם מציע.

אגב, גישת הגנן היא הרבה יותר משחקית, ומאפשרת לילד לגלות דברים בעצמו.

עדי אפרתי רסולי, הדיאטנית הקלינית של המסע בקופסה, כתבה על אותו רעיון בדיוק מהצד התזונתי, בעל אפיגנטיקה, מחשבות על אוכל ויחסים עם ילדים. היא מסבירה איך הסביבה משפיעה על מה שמתבטא בגנים, וגופניק אומרת את אותו דבר בשפה של הורות.

אז מה הקשר לאוכל של ילדים בררנים?

כמו שהנגר מעצב ומייצר שולחן, כך הוא מנסה לעצב את התזונה של הילד שלו.

למשל לתת לילדים תפריט שאנחנו רוצים שהם יאכלו כדי שתהיה להם התזונה הכי בריאה,

או הרצון שלנו שיאכלו קודם את הירקות ולא את הקינוח.

הניסיון לשלוט באכילה שלהם עשוי לעשות בדיוק את ההיפך.

הרבה פעמים הורים במסע הם הורים שיודעים טוב מאוד מה הם רוצים שהילדים יאכלו,

אבל בפועל זה עובד מול ילד מסוים וממש לא עובד מול ילד אחר.

איך נראה שולחן של הורה גנן

מה זה אומר להיות הורה גנן כשאני מדברת על אוכל?

זה למשל איך נראה השולחן אליו אני מושיבה את הילד שלי לאכול.

האם שמתי לו הכל בצלחת לפי מה שאני רוצה שהוא יאכל

או שאני פורסת לו מגוון על השולחן ושהוא יבחר?

האם אני מאוד מקובעת כי הוא מקובע, ואז אנחנו פועלים במעגל הצמצום,

שאני מכינה ומגישה רק מה שהוא אוהב, ואז זה רק מה שהוא רואה?

או שאני פותחת לו מין מגרש משחקים כזה…

נבהלתם ממגרש משחקים?

זה כי אתם מדמיינים ארוחות שף של מאתיים מנות, אז מרגיעה אתכם, זו ממש לא הכוונה.

לא להיבהל. אנחנו לא רוצים להקשות על ההורים, ולא רוצים שתעמדו ותבשלו ארוחה של 10 מנות.

אבל אם למשל אני מגישה את האוכל בצורה מעניינת,

פעם מצרפת קיסמים ופעם מפתיעה עם צלחת חדשה,

ואני מניחה גם את האוכל שאני אוכלת, כדי שהילד יוכל לראות ולהכיר

אני יוצרת במינימום מאמץ מין מגרש משחקים כזה, גינה.

ואם אני יודעת מראש שאני לא יכולה לשלוט במה שהוא אוהב,

בקושי אני שולטת במה שאני אוהבת,

אני למשל הייתי רוצה לאהוב ספירולינה ושייקים ירוקים, אבל מה לעשות, אני לא.

אז גם יש דברים שהילדים שלי לא אוהבים.

וזה באמת עובד

גלית, רציתי להגיד לך שמאז שראינו את הסרטון שלך על הורים גננים ונגרים, אנחנו עושים ארוחת סלט משפחתי בדיוק כמו שהצעת פעם בשבוע, וזה עובד מעולה.

אני ממש אוהבת לשמוע דברים כאלה 🙂

אז איזה הורים אתם?

מה אתם חושבים, איזה הורים אתם לילדים שלכם,

נגרים או גננים?

ואיך זה בא לידי ביטוי בשולחן האוכל שלכם ובהתייחסות לאוכל?

הילד שלכם נמצא במעגל צמצום עכשיו? מכירים את המסע בקופסה?

גלית שרף זיתוני 🍅❤️