אתה לא קם עד שאתה מסיים את הצלחת

"אני מתביישת אפילו לספר לך את זה"
אמרה לי אמא לבן 6 בשיחת טלפון,
הרגעתי אותה שסביר להניח שאחרי
מאות שיחות עם הורים מתוסכלים יהיה קצת קשה לזעזע אותי,
והיא המשיכה:

"עידו אוכל רק מעדנים או קורנפלקס לארוחת ערב,
אחרי כל ההסברים, התחנונים ונסיונות השוחד שלי
ואחרי שבעלי כל הזמן אומר שאני מוותרת לו מהר מדי,
החלטתי שזהו, אין יותר
והגשתי לו לארוחת ערב חביתה עם טוסט.
הוא כמובן סירב לאכול, ביקש קורנפלקס,
בכה, צרח, אמר שהוא רעב,
בעלי אמר לו שזה מה שיש ושיאכל את החביתה.
עידו לא הסכים.
בשלב הזה ברחתי לאמבטיה כי לא יכולתי לשמוע את הצעקות שלו,
בעלי לא נכנע, והילד לא אכל כלום, פשוט הלך לישון רעב.
חצי לילה בכיתי"

כמעט כל ההורים לילדים בררנים שאני מכירה
התמודדו עם סיטואציה כזו או דומה.
לפעמים הנסיון מסתיים בלתת לילד שוב קורנפלקס,
לפעמים הילד אוכל בחוסר חשק את החביתה,
והרבה פעמים הוא פשוט לא אוכל כלום, ומשאיר את הצלחת בדיוק כפי שקיבל אותה.

התוצאה של המלחמה הזו היא כמעט תמיד מועקה וכאב לב גדול של ההורים.

כי העובדה היא שבמלחמה בין ה"כבוד" לרעב אצל הילדים הבררנים,
ברוב המוחלט של המקרים הכבוד ינצח את הרעב.
זו מלחמה אבודה שיש בה רק מפסידים.

כי תחשבו רגע מה התסריטים האפשריים?
ונניח שהילד יישבר, ויאכל כריך עם חביתה
האם מהיום והלאה הוא והחביתה יהפכו ל BFF?
אולי.
אבל ברוב המקרים
הילד יפתח כעס יותר גדול והחביתה האומללה תיזכר אצלו לנצח
כזאת שבגללה הושפל (ונכון שזו ממש לא היתה הכוונה שלכם, אבל מה לעשות שילדים לגמרי יכולים לחוות את הסיטואציה הזו ש"לוקחים להם את הקורנפלקס", ולא משאירים להם שום ברירה כמשפילה….?)

הסיטואציה שבה אתם מול הילדים שלכם במאבק אינסופי
היא סיטואציה בעייתית מאוד,
ולגמרי לא הדרך לשנות לילד את הרגלי האכילה שלו

אז מה בכל זאת אפשר לעשות?

במסע בקופסה אנחנו לומדים לשחרר את המקום האוטומטי של המלחמות והמאבקים.
במקום שתעמדו מול הילד שלכם, אתם עוברים לעמוד לצידו,
אתם מלווים אותו בתהליך חיצוני שמנטרל את כל המתחים.
יחד תעשו שינוי ממקום כייפי של סקרנות, משחק, התנסות ולמידה
זה אפשרי, גם אם קשה לכם כרגע להאמין.

ואם אצלכם בבית זה גם ויכוח בין ההורים, כתבתי על זה כאן: מאבקי כוח סביב האוכל, מה עושים כשההורים לא מסכימים

גלית שרף זיתוני 🍅❤️